רש"י על תענית ח׳ ב:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תענית ח׳ ע״ב:י״ב רש"י על תענית ח׳ ע״ב:ט״ו »

14 תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּכְנָס לָמוֹד אֶת גׇּרְנוֹ, אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵנוּ״. הִתְחִיל לָמוֹד, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה״. מָדַד וְאַחַר כָּךְ בֵּירַךְ — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, לְפִי שֶׁאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה לֹא בְּדָבָר הַשָּׁקוּל, וְלֹא בְּדָבָר הַמָּדוּד, וְלֹא בְּדָבָר הַמָּנוּי, אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן.

פירוש רש"י על תענית ח׳ ב:י״ד

14 ברוך השולח ברכה – שיפוע ומזכיר בה מלכות ואזכרה ככל הברכות כולן:

15 הרי זו תפילת שוא – ושוב אין ברכה נכנסת בה:

16 בדבר הסמוי מן העין – שאינו יודע הסכום:

« רש"י על תענית ח׳ ע״ב:י״ב רש"י על תענית ח׳ ע״ב:ט״ו »